תוכן

כו) טעם ג', ובו יתבאר גם כן טעם ב', היטב, והוא כי הלא בארנו במ"א, ענין צמצום ב' של א"ק, כי כדי להאציל נקודים אלו, הוצרך לצמצם אורות נה"י וחצי ת"ת שלו למעלה, ושם פריס פריסה א' במקום הטבור, ואותו אור שהיה שם תחלה, יצא דרך העינים, ומשם יצא לחוץ, וירד למטה כנגד נה"י של א"ק מבחוץ, ושם נתהוו הנקודים. ובהעלות אור זה למעלה, היה בדרך (נ"א צריך) מ"ן, ויצא אור חדש, וירד דרך פנימיות של זה האדם, וירד דרך הפרסא, וירד לנה"י של זה האדם, ובוקע משם זה האור חדש הפנימי, ויצאו לחוץ דרך העור, ומשם מאיר אל הנקודות, כנז' ע"פ ואחר עורי נקפו זאת בטעם הב'. נמצא, כי הנקודות נעשה, ע"י ב' אורות: אור היוצא לחוץ, והוא אור הראשון. וע"י או"פ החדש, הבוקע ויוצא לחוץ, והנה זה או"פ יצא לחוץ מכל צדדין אחורי העור, ולכן נעשו עגולים, כנזכר בטעם ב'.